pierre herme - tokyo

פוסט אורח מאת: מאיה

הסאבווי ירק אותי החוצה בשכונת אאויאמה. תשושה כולי מהניווטים המייאשים בתעלות הרכבת, חיפשתי בעיניים מזוגגות את החנות שלי (found MUJI המהממת, טוב ששאלתם), אבל ברגע של קארמה היקום חייך אלי וסניף של הקונדיטור הצרפתי המגה סלב, פייר הרמה, נתגלה אל מול עיני. 

רמת הקינוחים - צרפת. המניירות - יפן. ברכה, חיוך, וכוס מים מושטת בכניסה. הויטרינה מלאה בכל הקלאסיקות הצפויות, אבל פה ושם מבצבצות להן יציאות קצת מופרעות - הספיישלים המקומיים של יפן. 

עונת הערמונים בשיאה כאן, ופטיש הערמונים של פיירוש מכונה hommage.

הבולטים בקולקציית ה-hommage הם קרואסון ערמונים פשוט נפלא

דומה במראה לאחיו, קרואסון האיספהן החתיך
האייסינג הלבנבן שעל הקרואסון הופך אותו למתקתק ועוגתי, ומילוי של ערמונים מסוכרים מוסיף נגיסות רכה ומפנקת

עוגת השכבות הורכבה מבסיס בצק ברטון סופר פריך וכהה (טוענים באתר שבתוספת קמח ערמונים, אני לא הרגשתי אותו), מעליו ביסקוויט רך, קומפוט אגס חמצמץ, מוס ערמונים עדין ואוורירי, וקרם ערמונים מזולף. אה כן, וכמה קוביות של בצק סבלה, שלא יחסר.

טעים, חמוד, אבל טיפה מתוק מידי. פידור קל של מלח מהפק"ל שלי שיפר את המצב, אבל עדיין לא הבריק. אגסים וערמונים הולכים יופי יחד, וזה שילוב מרענן וקצת יותר מפתיע מהערמונים והקסיס הקלאסיים של המון בלאן (שגם אותו היה אבל חלאס, יש גבול).

 

טארט הדלעת הורכב מבצק פריך, איזשהי מלית אפויה עם מרקם קצת קוקוסי (הימור שלי, קרם שקדים. כמה צפוי, פיירוש), מתחתיו שכבה של גרעיני דלעת, ומעל מחית דלעת קבוצ'ה (kabocha), מתובלת בשלל תבליני סתיו חורפיים. מעל הכל הונח טוויל קרמלי ומתקתק שהוסיף קראנצ' ומתיקות. טעים ומיוחד, אבל שוב, לא מעיף. המיטרשי דנגו שטעמתי עם גל בשינג'וקו לוקח בענק.

 

הקנלה היה תקני (פריך למשעי מבחוץ, ורך מבפנים) אבל עדיין אפוי מידי לטעמי. 

בטעם הוא היה מעולה - איזון נכון של מתיקות ומליחות וניחוח נפלא של רום. 

 

נשנוש ראוי לבאים לשופינג בסביבה.

במרחק 2 דק' הליכה יש פטיסרי נוסף מסקרן בשם Rituel שנראה כאילו הוא מעתיק אחד לאחד ממאפיית פאן דז אידז (pain des idees) בפריז, עם שבלולי שמרים כרוכים במילויים מתעתעים (פיסטוק שוקולד, גבינה ופטל, וכו) לא אתפלא אם במרקם הוא אפילו יעקוף את המאפים הרכרוכיים של המקור הפריזאי.