Nanzenji Junsei - Kyoto

עוד מסעדת טופו אחת לפני שנגמרת לנו קיוטו. וזו הטובה מכולן.


זו מסעדה מסורתית מכובדת, עם גן יפני שאפשר להסתובב בו אחרי הארוחה ואולם אכילה שנראה כמו תפאורה מסרט סמוראים.

בחרנו בשני סטים שונים, שהגיעו עם טמפורה ויובה (קרום טופו) שהם מייצרים במקום.
הנה כמה מהדברים המיוחדים בארוחה. 

״טופו״ שומשום. 


סט פתיחים מאודה.


הקבוצה (דלעת יפנית) היתה מעדן.



טופו רך ברוטב דאשי מעודן. 


דנגאקו - טופו מוצק אפוי במיסו שגם אותו מייצרים במקום


יובה, האהבה החדשה של מאיה. במקרה הזה הרבה יותר דקיקה ממה שהכרנו, כמעט כמו נייר.




צוקמונו (חמוצים) באומשו (נוזלי הכבישה של אומבושי, השזיף היפני)


טמפורה של מבחר ירקות, הבטטה אדירה.


טעים מאד. מאד מאד. הטופו מעדן, האווירה נעימה, השירות לבבי. 
לדעתי מתאים מאד גם לצמחונים וטבעונים 




Demachi Futaba - Kyoto

חנות ממתקים מכובדת שבאופן תמידי יש תור ארוך לפניה.



אבל הוא מתקדם מהר, ואפשר לתקתק אותו תוך 10 דקות.
בפנים, הכל מתנהל כמו חדר ניתוח. רעשני אבל מסודר, עובדים מיומנים עובדים בקצב מסחרר, מכינים ואורזים מבחר גדול של ממתקים יפנים. דאנגו, מוצ׳י, וכופתאות נוספות.



ההתמחות של המקום היא ה mame-daifuku, דאייפוקו (כדור מוצ׳י) ממולא בשעועית.
ואם אתם אסטרונאוטים תשמחו על האריזה המשולשת שתוכלו לקחת איתם לכל משימה.


בפארק מרוחק ושקט פתחנו בעדינות את קיפולי האוריגמי וחשפנו שתי כופתאות גדולות.


הפתעה, התוכן מופרד לשני חלקים, חצי אנקו, וחצי אמאימאמה, שעועית מתוקה.
מאיה קבעה שזה הטוב מכולם עד כה. (אבל לא נשכח אותך זקנה מקסימה מפוקואוקה!)


מומלץ לחובבי הז׳אנר בלבד. 


איך אומרים חום ביפנית?

茶色 cha-iro . צ׳ה (茶) - תה , אירו (色) - צבע. וביחד, ״צבע התה״.




מפעל קליית סויה בגראג׳


את הריח תצטרכו לדמיין לבד.
בעלת המקום היתה לבבית וציידה אותנו בחופן פולים חמים בטעם של בוטנים. נפלא.










© Street Food Fighter
Maira Gall