לונה פארק של אוקונומיקאי הירושימה סטייל. 3 קומות של דוכני פלנצ׳ה לוהטים, עליהם נצלות הפשטידות היפניות מול הסועדים, וכל נימוסי השולחן נדחפים הצידה.
קשה לבחור חנות ספציפית, ובכולם יש תפריט דומה מאד.
במפת החנויות שנמצאת בתחתית הבניין כל חנות מצרפת פסקה קטנה שמנסה לשכנע לקוחות. חלק מתגאים במתכון שלא השתנה 50 שנה, אחרים בטריות, ואחת בכסאות עם משענת.
בסופו של דבר, שתי מנות מככבות אצל כולם- האחת, אוקונומיאקי בסגנון הירושימה, כזה שכל שכבה נעשית בנפרד, ביחד עם יאקי סובה (ליטרלית אטריות צלויות, רק שאסור שיהיו סובה).
שניה, נגי יאקי. מתכון שמתבסס על ערימת בצל ירוק.
קשה להגדיר אוקונומיאקי כי אנחנו לא מכירים שום דבר דומה לו. זרים מתארים אותו כפיצה יפנית, אבל אין לטעם או לרכיבים קשר אליה, אולי רק לצורה העגולה. אחרים קוראים לו חביתה יפנית, ולמרות שיש בו ביצה, זה בהחלט לא קרוב. לביבה היא עוד אופציה שעולה, אבל במקרה שלנו לא מדובר בטיגון.
ההגדרה הכי טובה תהיה פשטידה. וכשחוזרים אל משמעות השם, ״כל מה שאתה אוהב, צלוי״, אין מתאימה ממנה להגדרה. אסופת ירקות, תמיד כרוב לבן, ביצים, קמח ועוד דברים שהיו במקרר - צדפות, בייקון ושרימפס. כל אלו נצלים ומתאחדים לפשטידה יפנית מופלאה. סכום חלקיה מוכפל בעשרות מונים.
שתי הגרסאות היו נפלאות. הזמנו גם תוספת גבינה שהפכה את החגיגה לטראש מענג.
רוטב האוקונומיאקי שמזכיר משהו בין קטשופ לברביקיו הוא תוספת שאסור לוותר עליה, והוא ממכר ממש.
אין תגובות
הוסף רשומת תגובה