השראה למתכונים חדשים מגיעה ממקורות רבים, מספרי בישול, טיולים בעולם, ואפילו מסעדות אחרות, אבל בבית הקפה הזה מוצאים את המוזה בהתבוננות במינרלים. בעלת המקום היא אספנית של מאובנים ומחצבים, ובחנות הסמוכה היא מציגה אותם לראווה, ואת חלקם אף למכירה.
בית הקפה הצמוד שנפתח לא מזמן ממשיך את הקו, והמנות בו מתכתבות עם העולם הצורני של המחצבים, ומעוצבות באופן שמדמה אבנים, קריסטלים וחומרים טבעיים אחרים.
קל מאד ליפול לגימיקים עם קונספטים כאלו, וקל עוד יותר להגיש מנות אינסטגרם שאיך לומר זאת בעדינות, לא טעימות. אבל אני חייב להודות שעם כל הסקפטיות, זה היה יותר טוב ממה שציפיתי לו.
זה למשל, בתפריט - ״טירמיסו״
לצידו הונחה על השולחן אבן חלקלקה ושקופה.
״זה הקווארץ שהיה ההשראה למנה״ הסבירה המלצרית.
בהיתי באבן, בהיתי בדבר הרוטט שמונח מולי, וחשבתי לעצמי, יופי טפשון. נסעת חצי שעה על האופנים לשולי העיר בשביל גפילטעפיש.
ואז טעמתי, חתך רוחב עמוק שאסף על המזלג את כל שכבות הטירמיסו, כמו צלע הר חצוב.
ביס מושלם. כל כך טעים. אחר, לא דומה לטירמיסו קלאסי, אבל פנטסטי בפני עצמו.
מפתיע.
ביקשתי המלצה לקינוח נוסף, והמלצרית המליצה על עוגת שוקולד מקקאו שחור.
לא מצאתי פה השראה צורנית, אבל משהו אחר באופי של העוגה זרק אותי לעמקי האדמה. היה לה טעם בוצי עמוק, דחוס וכבד. המזלג ננעץ בה כמו קילשון, מפורר גושי סלע גדולים ומרים.
אני לא איש של קינוחים, ולא יכול לנתח אותה במקצועיות, אבל אני בהחלט יכול לספר שאהבתי אותה מאד. היא היתה מרירה, לא מתוקה מדי, עם טעם ברור של רוזמרין. עוגה אפלה.
מאיה הצטרפת בהמשך, וחקרנו עוד קצת.
זה קארי יפני, שמאתגר מאד את המצלמה, ונראה כמו אבן פחמית שחורה ומחוספסת.
״השראה ממטרואיט״ הסבירה המלצרית והניחה אבן שעונה לאותו תיאור על השולחן.
לקינוח (שלישי ברשימה!)
פנקוטה בהשראת אבן אחלמה. שם מוזר לאבן יפה.
אני כמעט וליקקתי את הכלי, ומאיה שיודעת דבר או שניים על סוכר ומוצריו אישרה - זה נפלא.
יש עוד כמה פריטים בתפריט שהם סטנדרטים לגמרי במראה (מרק התירס שמצטרף לסטים פשוט מעולה!). ובאופן כללי המקום מתעלה על כל מחשבה מקדימה וצולח בגבורה גימיקים ויזואלים עם חותמת - טעים שם.
עוד כמה תמונות שצילמתי במקום
כדאי לבקר
באתר שלהם כדי לראות את המוצרים
אבל במיוחד לבדוק את
חשבון האינטסגרם היפייפה.
