מפת התיירים משרטטות מסלול בין המקדשים הנדושים של העיר, ותמיד פוסחות על זה.
לנו היתה שעת שוטטות נפלאה, מרגיעה ומרתקת, בין מעל 1000 פסלים מלאי הבעה שהתמזגו אל הטבע.
ההסטוריה של המקדש מתגלגלת מאז שנת 766, והוא הוחרב מספר פעמים באסונות טבע.
הגענו אליו באופנים, בנסיעה ארוכה ממרכז העיר, שחלקה האחרון במעלה ההר הכניע אותי לגמרי. לא פשוט להגיע לשם. אבל יופיו של המקום מצדיק את הטרחה.
בקיוטו הקלישאות משתתקות מול מקומות כאלו.
כל פסל ייחודי, ומצוייד בהבעה אנושית שאי אפשר להתעלם ממנה. בחנו אותם אחד אחד, את האופן שבו הם משתלבים בטבע ונטמעים בו. הוא לוקח אותם אליו. מכסה אותם בטחב ובלחות כבדה. התוצאה סוריאליסטית.
לכל פסל יש תספורת משלו. מצאתי שם את בן גוריון, ששי קשת וסי הימן.
וגם את יהודה פוליקר
באמת שניסיתי לסנן תמונות. זה לא פשוט.
היינו כמעט לבד בגן המקדש. הסתובב שם גם צלם זקן ושלישיית נערות מצחקקות שלקחו סלפי עם הפסלים הנכונים. שקט, נעים, מבודד. עולם אחר.
תוסיפו למפה שלכם. ואם יש לכם כושר, הנסיעה לשם באופניים יפה, אבל קשה.
אולי בגלל המרחק הגדול ממרכז העיר, אולי בגלל אין בו פגודה מרשימה או מבנים עוצרי נשימה. אולי בגלל שהוא קריפי, או מגוחח מדי? לך תדע.
לנו היתה שעת שוטטות נפלאה, מרגיעה ומרתקת, בין מעל 1000 פסלים מלאי הבעה שהתמזגו אל הטבע.
ההסטוריה של המקדש מתגלגלת מאז שנת 766, והוא הוחרב מספר פעמים באסונות טבע.
הגענו אליו באופנים, בנסיעה ארוכה ממרכז העיר, שחלקה האחרון במעלה ההר הכניע אותי לגמרי. לא פשוט להגיע לשם. אבל יופיו של המקום מצדיק את הטרחה.
בקיוטו הקלישאות משתתקות מול מקומות כאלו.
כל פסל ייחודי, ומצוייד בהבעה אנושית שאי אפשר להתעלם ממנה. בחנו אותם אחד אחד, את האופן שבו הם משתלבים בטבע ונטמעים בו. הוא לוקח אותם אליו. מכסה אותם בטחב ובלחות כבדה. התוצאה סוריאליסטית.
לכל פסל יש תספורת משלו. מצאתי שם את בן גוריון, ששי קשת וסי הימן.
וגם את יהודה פוליקר
באמת שניסיתי לסנן תמונות. זה לא פשוט.
היינו כמעט לבד בגן המקדש. הסתובב שם גם צלם זקן ושלישיית נערות מצחקקות שלקחו סלפי עם הפסלים הנכונים. שקט, נעים, מבודד. עולם אחר.
תוסיפו למפה שלכם. ואם יש לכם כושר, הנסיעה לשם באופניים יפה, אבל קשה.
אני מצאתי גם את מוישה אופניק. קרעת אותי עם סי הימן
השבמחק