Yorozu - Fukuoka


טקס תה מודרני, מלא פאתוס וטקסיות. בעל המקום, בחלוק לבן מתנהג כמו מדען אובבסיבי, ועמדת ההגשה מזכירה מעבדת נחושת ובטון, כמו תפאורת סרט סטימפאנק.

בר הישיבה קטן וחובק את עמדת ההכנה, בה מתנהל הטקס בתנועות מדוייקות ומדודות. הצפייה בו מהפנטת, כמעט מדיטטיבית.



בחרנו בשני סטים שונים. הראשון, תה ירוק מקיוטו.
בהתחלה הוא הציג את העלים שישתמש בהם, ביקש שנריח ונשים לב איך בהמשך הריח שנזהה ישמר אבל הטון יתפתח בין המנות.


החליטה הראשונה היתה כמעט מאגית. הוא נער ושקשק את העלים בכלי קרמיקה סגור ואז הפך אותו לכיוון פתח מזערי. במשך שתי דקות לפחות הוא עמד וסחט כל טיפת מים. הרווח שבין נפילת הטיפות האחרונות היה מטריד ממש. בהינו ולא ידענו מתי זה הולך להסתיים.


בסופו של דבר נותרה בצלוחית קטנה תמצית של כף אחת, לא יותר.
שתיתי מעט מאד כדי לא לגמור את הכל בשלוק אחד, ותחושת הטעם לא עוזבת אותי עד עכשיו. זה היה מרוכז ועמוק כל כך, אבל לא כמו תה חזק ומריר, אלא בוסט של טעם. נפלא, רענן, עמוק באופן שקשה לי לתרגם למילים.

הוא הסביר במילה אחת, אומאמי, ונעלם חזרה לעמדה שלו.



וחזר, עם תיבת עץ שנפתחה בטקסיות. זה היה תפריט הוואגאשי, ממתקים יפנים מסורתיים. כל אחד נדרש לבחור אחר.


הכל יפה למות, הבחירה בלתי אפשרית.

זו עוגת שעועית רכה ומלוחה מעט.


מימין סאצומאה-אימו אומאנג׳ו. אפשר לקרוא לזה ערגלית בטטה, או בשם הראוי יותר, הדבר הכי טעים שטעמנו עד כה בטיול. משמאל, יוקאן, ג׳לטין שעועית וערמונים.


השילוב בין מאצ׳ה ואזוקי הוא הלחם מדוייק כמו עגבניה ושמן זית. הם משלימים זה את זה, ולדעתי זה השילוב הנפוץ ביותר בקינוחים יפנים מסורתיים.



בינתיים בעמדה, המכשף מזג תה שני, בכוס גדולה יותר, ולאחר מכן תה שלישי, בכוס הרבה יותר גדולה. כל צעד החליש את העלים ועידן את הטעם. את המתוקים הוא ביקש שאטעם רק עם השני. 

עם הכוס השניה קיבלנו ממתק נוסף, תמר ובתוכו משחת חמאה ואגוז מלך. שומניות רכה שהופתענו כמה יפה היא והתה העדין מסתדרים.




במקביל, הוא הכין את הסט השני, של מאצ׳ה מפוקואוקה. 



תה מוקצף, עשיר, מריר, רענן מאד. 


מאיה התלהבה כל כך והזמינה סט מאצ׳ה נוסף להשוואה, הפעם מקיוטו, וכמובן את הערגלית הקסומה.


המחיר לא נמוך, אבל ההופעה מרשימה, ועם הטעמים הקיצוניים אין שום דרך להתווכח. זו הזדמנות לראות בעל מקצוע קפדן ותשומת לב לפרטים הקטנים ביותר, למינימליזם שמקדש את הנחוץ ומרחיק מעליו כל הפרעה. מחול של אסטטיקה וזן, לעין וללשון.
בערך 100 שקלים לאדם, בערב כפול מזה.  






3 תגובות

  1. מקסים. עושה חשק לנסוע.
    כמה זמן ארך הטקס? כמה אנשים משתתפים בו? האם זה "מופע" לתיירים בלבד, או משהו שגם יפנים נוטלים בו חלק?

    השבמחק
    תשובות
    1. זה לקח בערך חצי שעה, אבל ישבנו הרבה יותר.
      זה לא מופע אלא בית תה מודרני שמאפשר לצפות בתהליך הכנת התה, וזה הכי לא תיירותי בעולם. הקהל של החנות יפני, ואין תפריטים באנגלית שמיועדים לתיירים.

      מחק
  2. מקסים מקסים! הרגשתי ממש שם

    השבמחק

© Street Food Fighter
Maira Gall