Komaya - Fukuoka

דוכן פינתי שמאז 1931 מייצר קינוחים יפנים מסורתיים, בצניעות רבה וזוכה לאהדת התושבים.



המבחר קטן מאד.
יש Mame Daifuku, מוצ׳י במילוי ממרח שעועית (אנקו) ומנוקד בפולי שעועית, סאקורה מוצ׳י, שהוא אורז שלא נחבט עד הסוף והפך למוצ׳י גרגירי, בטעם פריחת הסאקורה, ועטוף בעלי סאקורה כבוש שמוסיף חמצמצות-מלוחה חזקה. יש גם מיטראשי דאנגו, ואחרון, Hohagi, שהוא לא מוצ׳י, אבל מזכיר מוצ׳י הפוך. אורז שבושל עד ריכוך, גולגל לכדור ונעטף באנקו או קינאקו.



התקשקשות ביפנית שבורה עם המוכרת הובילה לישיבה בתוך החנות, על ספסלון קטן עוד יותר מהתפריט וכוסות תה פורי (שזה לא סוג התה אלא הדרך של היפנים לבטא Free).



היה נפלא, כמו שמדמיינים ואף יותר מזה. אני יודע שממתקים יפנים הם לא כוס התה של כל אחד (הבנתם מה עשיתי פה?), יש כאלו שינעצו שיניים וינסו להבין מה אני מוצא בזה ואיך לעזאזל מסירים את זה מהשיניים, אבל לכופתאות האורז הדביקות יש אצלי מקום גדול בלב ובעוד כמה איברים.

הן היו מתוקות במידה מועטה מאד, הקינאקו שהיה הפייבוריט של מאיה הזכיר ריח של מאפה או קליית בוטנים, והדאיפוקו עם השעועית, במליחות עדינה וטקסטורה של ענן עשה לי את הבוקר.

כל כופתאה פחות מ4 שקלים.
לא יודע מה אני בכלל חושב על המילה כופתאה. זה נשמע טעים ודוחה בו בזמנית.




אין תגובות

הוסף רשומת תגובה

© Street Food Fighter
Maira Gall