שידורינו התאחדו עם רוני אזולאי יקיר המדור, וערכנו לו טבילת ראמן ראשונה בפו אונג׳י. תור מעיק, יפנים דרוכים, והנה אנחנו יושבים על הדלפק הארוך.
את כל מה שחשוב לומר כתבתי בפוסט בבלוג הקודם. אני אוסיף רק שהפעם לא הייתי רעב במיוחד וביקשתי את הראמן בגירסה קטנה, ולא סיימתי אפילו חצי. למה משנה כמה טעים הוא, קשה לי להשתלט על הקערה הזו כמו היפניות העדינות שסביבי. איך הן עושות את זה? לא ברור.
צוקמן או ראמן קלאסי, מה שלא תבחרו שם יהיה אלוהי. לא לפספס.
הלכנו בעקבות ההמלצה שלך, לאיש עם השיער הכי יפה ביפן.
השבמחקואני כ״כ מתחרטת שזאת הייתה פעם אחת רק.
(וכשיצאנו גם גילנו שהחולצות שלנו מלוכלכות כהוגן)