נחיל של גברים בחליפות ממלא את העיר לקראת ערב. הם עוזבים את המשרדים ומתפזרים בין הברים הקטנים בעיר. מבט עייף בעיניים, צווארון משוחרר וריח אלכוהול ועשן צלייה שיוצא אל הרחובות.
לאיזקאיה הזו הגענו עם צפיות גבוהות. מצאתי אותה באתר דירוגי המסעדות היפני Tabelog, והופתעתי לראות שהיא מומלצת מישלן. לא בעלת כוכב, אבל עם ברכה על ראשם.
גם כאן ההתנהלות ביפנית בלבד, הצוות אפילו לא ידע לקרוא אנגלית או את המילים הבסיסיות ביותר. זה היה מורכב, אבל הצלחנו להזמין יופי של מנות.
התמקדנו בזירת ההתמחות של הירושימה והלכנו בעיקר על דגים בטכניקות צליה שונות.
בין הבולטים היו - ״רפסודת״ סרדינים, פריכים ויבשים.
סרדיני ענק, מיובשים בשמש, מומלחים, ואז צלויים. התוצאה קריספית, שומנית ומלוחה מאד.
כבדי עוף שהיו עשויים מושלם, על הנקודה. מכת חום קטנה בחוץ, כמעט נאים בפנים.
למה לא עושים את כל התרנגולת מהחומר הזה?
ומה שהפך מאוייב לידיד, מקרל צלוי. כרגע הדג האהוב על מאיה.
לצד תה חיטה וקנקן סאקה קר, עלה לנו בערך 200 שקלים.
כדאי להגיע מוקדם, חצי שעה אחרי שהתיישבנו (18:00) המקום התמלא לגמרי.
לאיזקאיה הזו הגענו עם צפיות גבוהות. מצאתי אותה באתר דירוגי המסעדות היפני Tabelog, והופתעתי לראות שהיא מומלצת מישלן. לא בעלת כוכב, אבל עם ברכה על ראשם.
גם כאן ההתנהלות ביפנית בלבד, הצוות אפילו לא ידע לקרוא אנגלית או את המילים הבסיסיות ביותר. זה היה מורכב, אבל הצלחנו להזמין יופי של מנות.
התמקדנו בזירת ההתמחות של הירושימה והלכנו בעיקר על דגים בטכניקות צליה שונות.
בין הבולטים היו - ״רפסודת״ סרדינים, פריכים ויבשים.
סרדיני ענק, מיובשים בשמש, מומלחים, ואז צלויים. התוצאה קריספית, שומנית ומלוחה מאד.
דיונון עם נאטו וחלמון נא. מערבבים הכל יחד, ומקבלים מבחן אומץ לגאייג׳ינים.
למה לא עושים את כל התרנגולת מהחומר הזה?
ומה שהפך מאוייב לידיד, מקרל צלוי. כרגע הדג האהוב על מאיה.
לצד תה חיטה וקנקן סאקה קר, עלה לנו בערך 200 שקלים.
כדאי להגיע מוקדם, חצי שעה אחרי שהתיישבנו (18:00) המקום התמלא לגמרי.
אין תגובות
הוסף רשומת תגובה