Mr. Kanso

יפנים משוגעים על קופסאות שימורים, אז מה הפלא שיש מסעדה שמגישה רק אותן?
סיריאסלי. אין מטבח, אין צוות. האוכל מגיע ארוז במנה אישית, והברמן רק מחמם אותו במיקרוגל. 
קירות הבר הזה נראים כמו מזווה לשעת חירום, וזה בהחלט סוג האוכל שמתאים לרגעים הקסומים האלו. ארוחת ערב רומנטית זה לא, אבל ביפן קשה להסביר את ההצלחה של מקומות כאלו. 


השיטה לוגית ועובדת כמו בסושי מסוע. לכל פחית יש מדבקה שקובעת את המחיר לפי קבוצות צבעים. 

התחלתי עם ויסקי יפני ופתיח של ביצי שליו. היה מפתיע ומעולה. 


חיפשתי את הדברים המיוחדים ובחרתי בכלב ים.


זה בע״ח שעשוי מסוליית נעליים, ויש לו טעם של גולאש. שתדעו. 


החלפתי את הויסקי בבירה והתקדמתי אל בשר סוס. בשר קשה, טעים, בתיבול עדין. 


אחר כך לבבות דג. נראות כמו פטריה אבל המרקם קשה כמו גומי. 


לא רק התימנים אוכלים חגבים, ביפן קוראים להם אינאגו, והם חטיף קונבנציונאלי בצפון יפן.
הברמן צחק עלי בזמן שניסיתי להוציא אנטנות מהשיניים והסביר לי שצריך לאכול הכל בביס אחד. מזל שהיתה בירה ליד.
הטעם? צוקודני, כלומר מבושל בסויה וסוכר, אז אי אפשר לפשל עם זה. המרקם הוא החלק הבעייתי.


ובגלל שהייתי בשרי, הזמנתי קינוח פרווה, חביתת דאשי קיוטו סטייל. לא יאומן מה שאפשר לדחוף לפחית.





אין תגובות

פרסום תגובה

© Street Food Fighter
Maira Gall