Hakushu Teppanyaki - Tokyo

מרחק הליכה קטן מתחנת שיבויה הוא כל מה שהיה צריך כדי להתנתק ממפלצות הבטון של העיר המנוכרת ולגלות פינה חמה ואנושית.
מאיה הובילה אותנו בין הסמטאות אל מסעדה לבבית שהיא זכרה מהטיול הקודם, ובצדק רב. זוג זקנים מנהלים אותה, היא על הגריל, הוא על הבשרים, וביחד, גב אל גב, הם הרכיבו לנו ארוחה שנזכור לשנים רבות.



הגריל הגדול הוא מרכז המסעדה, ורוב הפריטים בתפריט עוברים דרכו, אבל הגענו למטרה מסויימת ובחרנו בהתמחות של המקום, בשר קובה.
הזמנו שני סוגי נתחים, סינטה (150 גר׳) ופילה (180 גר׳). כ״א עלה בערך 8000 ין. (240 שקלים).
מאד לא זול, אבל אני לא מצטער על אף שקל שבוזבז שם.


לזוג המקסים היה קצב משלו. הגברת המבוגרת נעה לאט, באלגנטיות. תנועות סבלניות כאילו מודדת כל אחת מדודה. בעלה מאחור פורס נתחים משויישים לפי הקצב שלה. מדי פעם הם מחליפים מבט, בקושי מדברים, מחייכים הרבה.

בזמן שחיכינו לבשר היא צלתה לנו ירקות ופרוסת לחם.


שלוש צלוחיות לטבילה - מלח ופלפל מימין, במרכז סויה עם חלמון וחרדל, ומשמאל חומץ ודייקון.


הירקות היו נפלאים, מאיה אפילו אכלה חציל.


בהמשך הגיע הבשר, והוא הונח ישירות על פרוסות הלחם. 
אני לא אסתבך בתיאורים, כי הם דרך סלולה לקלישאות שקשה לתמרן בניהם. מי שטעם קובה יודע מה משמעות המושג ״נמס בפה״. הבשר היה מופלא, לא פחות, והביס שמיימי. 


בלי לשאול אותנו, כל נתח חולק לשניים והוגש לשנינו במקביל. יש לזה יתרון מסויים כי יצא לנו לטעום משני הסוגים (ואנחנו מעדיפים את הפילה). אם תגיעו כזוג נמליץ גם לכם לחלוק שני סוגים.

לסיום נלקחו פרוסות הלחם שספגו את טעמי הבשר, וטוגנו מחדש על חמאה חומה. את הריחות שעלו מהפלנצ׳ה, של פרנץ׳ טוסט טרי אני זוכר עד עכשיו.


התאהבנו בצמד ובמקום, ולא נשאר לי אלא לשלוח אתכם לשם ולהתגעגע בעצמי.
כן זה יקר, כן, זה שווה את זה.
זה הסטייק הכי טוב שאכלתי ביפן.

צריך להזמין מראש, עדיף לתת למלון שלכם לעשות את זה עבורכם ביפנית. ובאותה הזדמנות בקשו לשבת על הבר כדי לצפות במופע.




תגובה 1

© Street Food Fighter
Maira Gall